1. במועד הרלוונטי לתובענה היו התובעת (להלן: אסתר) ובעלה זוג צעיר והורים לתינוקת (בהמשך נולד ילד נוסף). בני המשפחה התגוררו בדירה ברחוב **** בעיר עכו, והיה בכוונתם לעבור לדירה חדשה בעיר. באותה עת עסק הנתבע 2 (להלן: זגדון) במתן שירותי הובלה ואחסון חפצים. הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) היא אמו. הנתבעים תושבי מושב יבניאל, ולכל אחד מהם בית משלו.
2. באחד מימי חודש מרס 2009, ובעקבות המלצת דודתה, התקשרה אסתר בחוזה עם זגדון שלפיו התחייב האחרון להוביל את תכולת דירת אסתר מהדירה שבה התגוררה בעיר עכו למחסן במושב יבניאל, וביום 1.9.09 להובילה חזרה לדירתה החדשה. תמורת הובלת החפצים ואחסונם התחייבה אסתר לשלם לזגדון סך של 4,800 ש"ח.
זגדון ערך רשימה של תכולת הדירה, ושני הצדדים חתמו על המסמך. במעמד זה שילמה אסתר 3,800 ש"ח במזומן.
3. ביום 5.4.09 הגיעו עובדי זגדון לדירת אסתר, נטלו עמם את חפציה והובילו אותם למחסן במושב יבניאל. לגרסת אסתר שילמה במעמד זה את יתרת התמורה בסך 1,000 ש"ח. לגרסת זגדון נותר חוב בלתי מסולק.
גרסת אסתר עדיפה עליי על פני זו של זגדון. כפי שיצוין בהמשך, מפעם לפעם הוארכה תקופת אחסון החפצים, ובעבור התקופה הנוספת נדרשה אסתר לשלם דמי-אחסון, גבוהים יותר. לולא שילמה התובעת את מלוא התמורה סביר להניח כי זגדון היה מסרב להאריך את תקופת האחסון או היה מתנה זאת בתשלום החוב.
4. זגדון אישר כי החפצים הגיעו ליעדם וכי אוחסנו כמוסכם. כעבור זמן מה, ובשל עיכוב שחל בקבלת דירתה החדשה, פנתה אסתר לזגדון ובקשה להאריך את משך האחסון בחודשיים נוספים. זגדון נענה לבקשה ודרש 500 ש"ח בעבור כל חודש נוסף.
5. ביום 1.11.09 שוב פנתה אסתר בבקשה להאריך את משך האחסון. זגדון נאות לבקשה ברם הפעם דרש 2,000 ש"ח בעבור תקופת אחסון נוספת בת חודש ימים (עד ליום 30.11.09). אסתר שלמה דמי-אחסון אלה.
6. בשל עיכוב נוסף שחל בקבלת החזקה בדירה החדשה, פנתה אסתר לזגדון ביום שנועד להעברת החפצים לדירה החדשה, ובקשה להאריך את תקופת האחסון בשבועיים נוספים. זגדון נאות לכך ודרש 1,200 ש"ח (1,000 ש"ח דמי אחסון ו-200 ש"ח שכר הסבלים שלדבריו כבר עסקו בהעמסת החפצים על משאית). לבקשת זגדון, הפקידה אסתר סכום זה בחשבון בנק שהתנהל על שם הנתבעת.
7. כאשר סוף-סוף קבלה אסתר את החזקה בדירתה החדשה סוכם בינה לבין זגדון כי ביום 18.1.10 יוביל האחרון את חפציה חזרה. אין חולק כי באותו יום לא הוביל זגדון מאומה, ותחת זאת הודיע לאסתר הנדהמת, כי הובלת חפציה מבוטלת שכן אלה ניזוקו כליל ולא ניתן להשתמש בהם. בהמשך, ובהתערבות אמה של אסתר, הובלו לדירה בעכו אותם חפצים שלדעת זגדון ניתן היה להשתמש בהם. היתר נותר במושב יבניאל.
8. בסמוך לאחר מכן הגיעה אסתר למושב יבניאל יחד עם שמאי כדי לבדוק את הפריטים שלא הוחזרו לה. בינה לבין זגדון נתגלעו חילוקי דעות בעטיים האשימה אותו אסתר בכליאת שווא.
9. בהליך דנן תבעה אסתר מהנתבעים (זגדון ואמו) פיצוי בסך 99,961 ש"ח המורכב מראשי נזק כדלקמן: אבדן חפציה על בסיס הערכת שמאי מטעמה; הוצאות השמאי; עלות בדיקת תקינות המכשירים החשמליים שאוחסנו; פיצוי בגין נזק בלתי ממוני; פיצוי בגין כליאת-שווא ופיצוי בגין הפרת החוזה.
עילת התובענה נגד שני הנתבעים היא ביצוע עוולות רשלנות, הפרת חובה חקוקה וכליאת-שווא. כן נתבעו בשל היותם הבעלים של המקרקעין שבהם אוחסנה תכולת דירתה של אסתר והמחזיקים בהם.
10. בתום שמיעת ראיות הצדדים הסכימו בעלי הדין כי התובענה נגד הנתבעת תדחה וכי נגד זגדון יינתן פסק דין בדרך הקבועה בסעיף 79א ל
חוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, שבמסגרתו יהיה בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי בגין שני ראשי נזק: נזק ממוני שנגרם לאסתר עקב השחתת חפציה ונזק בלתי ממוני בעקבותיו. כן הוסמך בית משפט לפסוק הוצאות משפט, גם בתביעת אסתר נגד הנתבעת, שכאמור הוסכם כי תידחה.
בשים לב למסגרת הדיונית לה הסכימו הצדדים, תהא ההנמקה תמציתית.
11. אחריות זגדון אינה שנויה במחלוקת (ראה דבריו בעמוד 4 ו-5 לפרוטוקול וכן בעדותו לפניי). לפיכך למעלה מן הצורך יצוין כי מקור אחריותו של זגדון הן חוזית (הפרת חוזה), הן נזיקית (רשלנות) והן בשל היותו שומר שכר שהשמירה אינה טפלה למטרה העיקרית, ולכן אחראי לנזקיה של התובעת
"...זולת
אם
נגרמו
עקב
נסיבות
שלא
היה
עליו
לחזותן
מראש
ולא
יכול
היה
למנוע
תוצאותיהן
.
.. " (ראה סעיף 2(ב) ל
חוק השומרים, תשכ"ז- 1967).
12. המחלוקת נעוצה בשיעור הנזק. אסתר הגישה חוות דעת של השמאי בועז הלבץ (להלן: השמאי הלבץ), אשר העריך את נזקיה בסך 36,269 ש"ח (בכתב התביעה נטען כי השמאי הלבץ העריך את הנזק בסך 52,229 ש"ח ברם אין לכך יסוד - הסך של 52,229 ש"ח משקף את שווי החפצים שניזוקי לפי ערכם כחדשים, ואילו הסך של 36,269 ש"ח משקף את סכום הפיצוי לו זכאית אסתר. בסך של 52,229 ש"ח נכללו גם פריטים שלא הוצגו לשמאי.
זגדון מצדו הגיש חוות דעת של השמאי בן ציון מאירוף (להלן: השמאי מאירוף) אשר העריך את נזקי תכולת דירתה של אסתר בסך 18,652 ש"ח.
13. חוות דעת השמאי הלבץ עדיפה עליי על פני זו של השמאי מאירוף שכן בעוד הראשון ראה את החפצים שניזוקו והתרשם ממצבם באופן בלתי אמצעי, מבוססת חוות דעת השמאי מאירוף על תמונות בלבד. נוסף על כך ייאמר, כי בשים לב למהות החפצים שנמסרו לאחסון, הערכת הנזק של השמאי הלבץ - סבירה.
14. בחוות דעת השמאי הלבץ הוערכה עלות פריטים שלא הוצגו לו. השמאי העריך פריטים אלה בסך 3,510 ש"ח כולל חליפת חתונה של גבר, ששוויה 3,000 ש"ח. אין לפסוק את מלוא שוויה של חליפת החתונה. במועד ההערכה החליפה היתה משומשת. כמו-כן, בהיעדר עדות כי היתה בכוונת בני הזוג למכרה יש להניח כי ערכה היה סנטימנטלי בעיקרו. אני מקבלת את גרסת אסתר כי פריטים אלה ניזוקו, ומעריכה ערכם בסך 1,510 ש"ח.